// 8 הדאגות הארציות //

או - מה לעשות כשמשהו בעסק לא הולך לפי התיכנון?

אתן מכירות את זה שמשהו בעסק לא הולך לכן לפי התיכנון?

אולי השקתן סדנה חדשה ומעולה אבל לא נרשמו מספיק אנשים...
אולי כתבתן פוסט שאמור היה להביא תנועה לאתר אבל נשאר על 0 צפיות...
אולי מפגש שהוצאתן לפועל השתבש וקיבלתן ביקורות לא טובות...

זה קורה לכולנו. ולא רק בעסק.
הדברים לא תמיד הולכים לפי התכניות.
מעבר ללימוד הפרקטי שיש לנו מכל חוויה כזאת (הסקת מסקנות לפעמים הבאות, שיפור השירות ופיתוח רעיונות חדשים) נוכל גם לשים לב לתנועה הפנימית שמתרחשת בתוכינו סביב אירועים שכאלו.

בבודהיזם אפשר למצוא התייחסות למה שנקרא - שמונה הדאגות הארציות / שמונת המצבים הארציים.

אלו מצבים שמטרידים את התודעה שלנו כל הזמן ומתייחסים לתחושת הדחיה והמשיכה שלנו.
8 המצבים הארציים קשורים ל-לו ג'ונג = אימון התודעה, ואם לדייק יותר הם מוזכרים בבית השמיני בטקסט של גשה לנגרי תנגפה שנקרא שמונת הבתים להתמרת התודעה.

אפשר לומר שהלו ג'ונג זה טכניקה פרקטית יומיומית (ולא פשוטה בכלל) לאימון התודעה כדי להפחית את הוקרת העצמי ולהפוך רגשות שליליים לחיוביים.
בבית השמיני והאחרון של הטקסט מוזכרים שמונת המצבים הארציים, שהם למעשה 4 זוגות של מצבים מנוגדים (אושר וצער, תהילה וקלון, שבח והאשמה, רווח והפסד) :

1) הרצון שיהיה לי נוח ונעים ושאהיה בריאה.
2) החשש מאי נוחות והחשש ממחלה.
3) הרצון לתהילה ושידעו מי אני.
4) הפחד שלא ידעו מי אני, שלא יכירו בי, שלא יגידו עלי דברים טובים.
5) הרצון שיעריכו את הדברים שעשיתי, יודו לי וישבחו אותי.
6) הפחד שישאימו אותי בדברים שלא עשיתי.
7) הרצון לקבל כסף וגמול על המעשים שלי והרצון לעושר.
8) הפחד שלא ישלמו לי, שלא אקבל גמול על הפעולות שלי והפחד מעוני.

בחיים שלנו אנחנו עולות ויורדות במצבים האלו כל הזמן ואי אפשר לשלוט עליהם, אבל כן אפשר לאמן את עצמינו לקבל את הדברים בצורה שיוויונית יותר.
השאיפה היא לא לפתח דחיה חזקה כלפי מה שלא נעים לי ולא לפתח היצמדות חזקה כלפי מצבים שנעימים לי.

לאחרונה קרה לי מקרה כזה בעסק.
מפגש שהעברתי קצת השתבש וקיבלתי כמה תגובות לא חיוביות, דבר שעורר אצלי את הפחד שלא יעריכו את העשיה שלי.
זיהיתי את הפחד הזה בתוכי וזיהיתי שזה מעסיק את התודעה שלי מאוד.
עוד הצלחתי לזהות, שגם אם המפגש היה מושלם והייתי מקבלת רק תשבוחות - זה גם היה מעסיק את התודעה שלי מאוד.
כלומר, יכולתי לראות שהתגובה הפנימית של תודעה שעסוקה בלנתח, לחוות שוב ושוב את מה שקרה ולהתעסק עם זה הרבה קורית כך או כך. 
בהבנה הזאת יש משהו משחרר שמאפשר להקליל קצת את הסיטואציה ולחוות גם צניעות אל מול ההתרחשות.
בסופו של דבר שמחתי שהמפגש השתבש כי זה נתן לי אפשרות לדייק את העשיה שלי, לדייק את החוויה של המשתתפים להבא ועזר לי לא להכנס למצב של שאננות וגאווה (שסביר להניח היה מתחיל להתפתח אם הייתי שומעת רק תשבוחות חיוביות).

אז כשמשהו משתבש לטובה בעסק, כשהסדנה לא מתרוממת, המוצר לא נמכר או הלקוח פשוט לא אהב את מה שהכנו לו, נוכל לזכור שאלו המצבים הארציים שמטרידים את התודעה שלנו. 
אפשר להכיר בזה שהמצבים האלו קיימים בתודעה שלנו, להכיל אותם, לנשום אותם, לא להיבהל מהם כל כך, ולהמשיך בעשייה שלנו מתוך כוונה של נדיבות ועשיית טוב.
לזכור שהכוונות שלנו במקום הנכון ואנחנו לומדות ומתפתחות תוך כדי, וזאת בדיוק הדרך לעשות את זה.

ונוכל גם להתחיל לשים לב למצבים השונים הקיימים בתודעה שלנו, ובעיקר לארעיות שלהם.
כמו כל דבר בחיים גם הם באים והולכים.