// איך להתמודד עם סטרס בעסק בעזרת מיידנפולנס //

או - התמרת רגשות שליליים

כעצמאיות, אנחנו מתמודדות עם לא מעט לחצים ומתחים בעסק.
יש ימים שזה מורגש יותר ויש ימים שפחות.

לכולנו יש את הימים בהם הכל זורם, העבודה מתקתקת,  הפוסט שכתבתנו מביא תנועה והלקוחות מעבירים את הכסף בזמן.

אבל יש גם את הימים ההפוכים.
ימים שבהם אנחנו מרגישות שמשהו תקוע.
אולי לא קיבלנו פידבק חיובי על מה שפירסמנו, אולי לקוח ביטל או דאגה כלכלית מעיקה עלינו.
ובכל זאת יש לפנינו יום עבודה ואנחנו רוצות להפיק ממנו את המירב.

ההצעה שלי, לפני תחילת העבודה, היא להקדיש כמה רגעים בבוקר להתבונן מה חי בי כרגע.
כשאני מקשיבה רגע פנימה, ללב, אני יכולה לפגוש את עצמי.

ובימים שאני מרגישה סטרס, העצירה הזאת רגע לפני שאני מתחילה את היום מאפשרת לי כמה דברים חשובים שתורמים לעשיה שלי:

1. הבאת תשומת לב למה שחי בי כרגע.

במקום להתעלם מהמצוקה שאני מרגישה, אני מקשיבה לה.
אני מתחילה מהגוף. שמה לב איפה בגוף אני מרגישה את המצוקה ואיזו איכות יש לה.
אצלי לדוגמא הרבה פעמים המצוקה תתבטא באיזור הבטן כתחושה של כיווץ.
כשאני מביאה תשומת לב לכיווץ הזה אוטומטית אני מתחילה להרגיש איזו רכות שמחלחלת פנימה רק מעצם העובדה שהקשבתי פנימה, שעצרתי, שלקחתי כמה נשימות.

2. התרככות כלפי עצמי.

הרבה פעמים כשאנחנו מרגישות מצוקה אנחנו מתחילות להילחם בה. מנסות לדחוף אותה לאיזו פינה או להתעלם.
העצירה וההתבוננות על מה חי בי כרגע זה ממש מעשה של אהבה, וזה מאפשר לנו לפעול מתוך רכות כלפי הכיווץ ולא מתוך נוקשות או מאבק שרק מחריף את המצב.
ההתרככות הזאת מביאה איתה הקלה. אנחנו מבינות שמה שאנחנו מרגישות זה בסדר. יש לזה מקום.
אנחנו לא צריכות להיות משהו אחר ממה שאנחנו, אנחנו בסדר בדיוק כפי שאנחנו ברגע הזה ממש.

3. התרחבות כלפי עצמי.

כשאני פוגשת בתוכי כיווץ אני מתרגלת מדיטציה בה אני נושמת את הכיווץ הזה פנימה אלי, פותחת את הלב שלי לקראתו.
זאת תנועה שהיא לא טבעית. האוטומט שלנו רוצה לדחות רגשות לא נעימים.
אבל במדיטציה הזאת אני נושמת פנימה את הכיווץ, מדמיינת איך עם כל הכנסת אוויר הלב שלי מתרחב עוד קצת כלפי הכיווץ, כמה שאני יכולה.
וכשאני מוציאה אוויר אני מדמיינת שאני מוציאה מתוכי הקלה למצוקה שחיה בי.
זאת מעין תנועה הפוכה. במקום להרחיק את הלא נעים ולקרב את הנעים, במדיטציה הזאת אנחנו עושות ההפך.
אנחנו מקרבות את מה שלא נעים פנימה אלי ומוציאות מתוכינו את הנעים.
זה למעשה תירגול של שיחרור אחיזה. תירגול שבו אנחנו לומדות להתחרב כלפי מה שקיים ומתרגלות נדיבות שבה אנחנו משחררות מאיתנו משהו שלרוב היינו נאחזות בו.

4. התרחבות כלפי אחרות.

את אותו התירגול שבו נשמנו פנימה את הכיווץ שלנו ושיחררנו החוצה הקלה נוכל לעשות גם כלפי אחרות.
נוכל לחשוב על נשים אחרות, שבדיוק כמוני פוגשות עכשיו בתוכן כיווץ כזה.
גם הן מתמודדות עם אותם קשיים, אותן מצוקות ודאגות, אולי גם הן קמו ליום קצת אוף בו הדברים לא מסתדרים ומשהו פשוט מרגיש תקוע.
כשאני מתרגלת עם כוונה להקל גם על אחרות אני פוגשת בתוכי מקום שמתרחב הרבה מעבר למה שהתרחבתי קודם.

5. יישום פרקטי של התובנות.

אחרי שאנחנו מאפשרות לעצמנו להרגיש את המצוקה, להתרחב כלפי עצמינו וכלפי אחרות הרבה פעמים נוכל לפגוש בתוכינו תובנות פרקטיות שקשורות לעשיה שלנו.
אולי זה יתן לנו רעיון לפוסט, או שירות או משהו שנוכל לעשות ממש כרגע בעסק כדי להדהד החוצה את החיבור הפנימי לעצמינו ואת החיבור גם ללקוחות שלנו.
העצירה וההתבוננות מביאה איתה עשיה אותנטית, ממקום פנימי אמיתי, מתוך האנושיות שלנו.
בסופו של דבר כולנו בני אדם, כולנו חווים את אותם רגשות, כולנו פוגשות בתוכינו גם את הצער וגם את היופי האדיר של היקום.
התנועה החוצה מתוך מקום של חיבור פנימי מביאה איתה עשיה ממקום רך ופתוח שמאפשר מפגש אנושי.

6. הקלה בתחושת הסטרס ופניות מחשבתית.

עצם העובדה שאיפשרנו לעצמינו להיות עם מה שחי בנו, גם אם מה שחי בנו כרגע זה סטרס או דאגה, מאפשר לנו לעשות תהליך פנימי של להכיל את זה, לראות את זה, לומר לעצמינו שהכל בסדר, ולהתמיר את הרגש השלילי לרגש חיובי.
לקחנו את המצוקה, התרחבנו כלפי עצמינו, עוררנו תחושה של אהבה וחמלה כלפי עצמינו וגם כלפי אחרות.
זאת הקשבה פנימה אלינו, שמאפשרת למצוקה קצת להתפוגג מעצמה, כי זה טבען של מצוקות. הן זמניות.
כשאנחנו לא נלחמות בהן אנחנו מאפשרות להן לבוא וללכת בתנועה הטבעית שלהן.


מיינדפולנס זה בעצם (גם) הקשבה פנימה, לעצמינו.
ואפשר ליישם את זה בכל האספקטים של חיינו. בבית, במערכות היחסים, בהורות וגם בעסק.
כמה נפלא.

אני מזמינה אותך להצטרף לקהילת מבפנים החוצה בפייסבוק בה אנחנו מדברות בדיוק על זה. על היכולת לחיות מתוך חיבור פנימי ולשלב מיינדפולנס בבית, בעסק ובחיים בכלל.